כבר בפגישת ההיכרות עם ההורים היה ניתן להרגיש היטב את המתח ביניהם. חילוקי הדעות היו סביב הישארותה של הדר (שם בדוי) בבית או הוצאתה למסגרת חוץ ביתית.
הדר, ילדה מהממת בת 9 בספקטרום האוטיזם, לומדת בבית ספר לחינוך מיוחד. האבא לא הסכים בשום פנים לשמוע על האפשרות של הוצאתה למסגרת חוץ ביתית. האם, עם צער אינסופי כמו במשפט שלמה, ראתה לנגד עיניה את המחיר שתמר, אחותה של הדר, משלמת ואת המחיר שהם כהורים משלמים. שניהם ידעו לתאר את הקושי הרב של היום יום. טקס השינה המפרך והארוך שחייב את אחד ההורים להיות איתה במיטה גורמים להורים להיות עייפים כבר שנים, התנהגויות קיצוניות של הדר מונעות מאחותה להזמין חברות הביתה, והחיים בצל אחותה כבר שנים: "תני לה את הטלפון שלך, אחרת היא תתפרץ", "אל תוציאי אותה מהחדר שלך, היא תתעצבן", "בטח שהיא מרביצה לך, את לא נתת לה את השלט". בנוסף על כל אלו, הצורך של ההורים להשגיח על הדר השגחה מתמדת, השאיר את תמר עם רסיסי תשומת לב ופנאי עם ההורים.
אי אפשר למצוא בייביסיטר לילדה כמו הדר. סבא וסבתא, שגרים באזור, רוצים מאוד לעזור אבל לא מצליחים להתמודד. משמעות הדבר היא שנים ללא חופשה, צימר, יציאה זוגית בערב שלא לדבר על חו"ל…
ההורים, שניהם הורים מקסימים ומיטיבים, הגיעו במשך השנים למצב בו הכל סובב סביב הדר. הם ניסו לעשות הכול על מנת לייצר שקט ורוגע בבית, אבל ברגע שהדר חוזרת מבית הספר, הכאוס מתחיל.
הבטחתי להם שאני איתם, ושאעשה הכול על מנת לעזור להם לשנות את המצב. להשאיר את הדר בבית, ולאפשר לכל המשפחה חיים שפויים יותר. האופציה לדיור חוץ ביתי -תמיד קיימת. ההורים יישרו קו, ויצאנו לדרך.
האתגר היה גדול. התחלנו בחזית השינה, מכיוון שהייתה לה השפעה גדולה על תפקוד ההורים. הנחת המוצא שלי הייתה שאם נצליח שם, חווית ההצלחה בתוספת שעות השינה יתנו לנו תנופה להמשך, וכך היה.
שינוי הרגלים הוא דבר מורכב, הדר הייתה מאוד נוקשה סביב ההרגלים בחייה, שינוי קל גרם לה למתח ולעצבנות רבה. ההתערבות כללה שימוש רחב ויצירתי בארגז הכלים של ניתוח ההתנהגות ביחד עם תמיכה בהורים. הנחישות של האב להשאיר את הדר בבית נטעה בו כוחות להתמיד ולהיות עקבי. התוצאות לא איחרו לבוא: כפי שהרגלים שליליים מתקבעים, גם הרגלים חיוביים מתקבעים. וזה היה האות להתקדם הלאה.
ההורים למדו לרקוד את הריקוד של הדר, לתזמן את הפעילויות שהיא אוהבת, להיות איתה בפעילויות הללו, ויחד עם זאת, לשמור על גבולות רחבת הריקודים. הדר התחילה ליהנות מאינטראקציות חיוביות עם ההורים, ולמדה להתמודד עם הגבולות שהיו כעת ברורים ויציבים.
הרגלים חדשים החלו להיבנות, חיבתה של הדר למוזיקה הפכה לפעילות משותפת עם תמר אחותה. הצורך של הדר לסדר ולשגרה הובילו לשיתוף שלה במטלות הבית שהתאימו לה (הסכו"ם והכלים במגירות מעולם לא היו מסודרים יותר). שאלת היציאה למסגרת דיור ירדה מהפרק. בשלב זה, לאור השינויים שחלו באווירה בבית, היעד היה הכנה לחופשה משפחתית לראשונה מזה שנים.
תכנון מפורט כולל הכנת תרחישים ומתן פתרונות לקשיים שעלולים לצוץ, והכנה של הדר כמובן, הובילו לחופשה משפחתית שלא תישכח באילת. ההורים שלחו לי כמה תמונות של כל המשפחה באילת על החוף ובבריכה עם הכיתוב- "תודה, לא היינו מצליחים בלעדייך".
צפיתי בתמונות בעודי מחייך וחשבתי לעצמי, אני בר מזל שזכיתי להגיע למקצוע הזה.
