אחרי המעשים נמשכים הלבבות

ספר החינוך הינו ספר שנכתב במאה ה-13 על ידי מחבר אלמוני שבחר להסתיר את זהותו. בספר מובא הביטוי "אחרי המעשים נמשכים הלבבות", זאת אומרת שהמעשים שלנו משפיעים על עולם הרגשות שלנו. האומנם?!

בהשפעת אריסטו, טבע הרמב"ם בספרו "שמונה פרקים" את המושג "שביל הזהב": זוהי הגדרה לדרך האמצע בה אנו מאוזנים ומווסתים במידות ובמעשים שלנו.

כאשר האדם לא מאוזן, הרמב"ם מציע לו להתנהג בדרך ההפוכה על מנת להגיע לאיזון.

למשל, בטווח התכונות שבין פזרנות וקמצנות, ששתיהן תכונות שליליות, שביל הזהב הינו נדיבות. אם האדם יודע לזהות שהוא עם נטייה לקמצנות, הרמב"ם מנחה אותו לתת צדקה ודרך כך יגיע לשביל הזהב, לנדיבות.

הרעיון שביטא הרמב"ם, קיבל גיבוי מדעי במחקר ראשון מסוגו בשנת 1988* ושוחזר פעמים רבות לאחר מכן. במחקר הוכיחו החוקרים שפעולה של חיוך (גם אם מזויף) – מגבירה את רגש השמחה ויוצרת השפעה דומה לחיוך אותנטי.

עולם הטיפול מבין כיום שקיימות השפעות הדדיות בין רגשות, מחשבות והתנהגויות.

לדוגמה, אם תעלה לי מחשבה מטרידה, נאמר על מצב הקורונה, המחשבה עשויה להוביל אותי לרגש של דכדוך ועצב ואלו בתורם עלולים להשפיע על האופן בו אתנהג- אחייך פחות, אהיה מכונס ומוטרד יותר, ופחות מרוכז בעבודתי.

החידוש הגדול שהביאו ספר החינוך, הרמב"ם, ודורות לאחר מכן מחקר הפסיכולוגיה בן זמננו, הוא שזה עובד גם להפך.

אז איך זה קשור אלינו?

אם נתרגל מיומנויות ופעילויות עם ילדינו, פעולות אלו ישפיעו על דרך החשיבה ועל הרגשות שלהם ויצליחו לחולל שינוי משמעותי בחיים שלהם.

ניקח לצורך העניין ילד שחושש מאינטראקציה עם ילדים אחרים, וייתכן ואף חווה מתח וחרדה מכך. אם נלך איתו בצעדים קטנים ונייצר חוויות חיוביות, התנסויות נעימות המותאמות לו, אט אט נוכל לשנות את התפיסה שלו לגבי פעילות עם ילדים, את הרגש שמעורר בו מפגש עם ילד אחר ואת תחושת המסוגלות שלו להתמודד עם אתגר זה.

דרך תהליך כזה נוכל לחולל שינוי הדרגתי ומשמעותי בחייו של הילד. בגישת BHT נבנה ביחד איתכם, ההורים, את הכלים ואת הדרך ליצירת שינוי. באמצעות הקשבה לצרכי הילד וליכולותיו ותרגום הפערים לתכנית עבודה, תוכלו אתם וילדכם להתקדם בדרך לשיפור מיומנויות קיימות ולרכישת מיומנויות חדשות.

Inhibiting and facilitating conditions of the human smile: A nonobtrusive test of the facial feedback hypothesis. Strack, F., Martin, L. L., & Stepper, S. (1988). Inhibiting and facilitating conditions of the human smile: A nonobtrusive test of the facial feedback hypothesis. Journal of Personality and Social Psychology, 54(5), 768–777